הרפתקת מערת הקרח של פינגווין וארנב

בבוקר מושלג אחד בלב אנטארקטיקה, הפינגווין והארנב הסתובבו ליד קצה הצוקים העצומים והקפואים, וחיפשו משהו מרגש לעשות. ארנב קפץ בשמחה, מותיר טביעות כפות קטנות בשלג, בעוד פינגווין מדשדש מאחור, מזמזם מנגינה עליזה.
"היי, ארנב," אמר פינגווין לפתע, "שמעתי מכלבי הים שיש מערת קרח נסתרת בקרבת מקום. רוצה ללכת למצוא אותו?"
אוזניו של ארנב התרוממו מהתרגשות. "מערת קרח? זה נשמע מדהים! בוא נלך!"
שני החברים יצאו לדרך, עיניהם פעורות בסקרנות. הם חצו נהרות קפואים, החליקו במורד גבעות קרח חלקות, וחלפו על עצים גבוהים מכוסים קרח ונוצצים, שהבריקו כמו יהלומים תחת אור השמש. המסע היה מהנה, מלא בצחקוקים ופטפוטים.
אבל ארנב התחיל לתהות אם הם ימצאו אי פעם את המערה.
בדיוק כשהם עמדו לנוח, פינגווין הבחין במשהו בזווית העין. "תראה, ארנב! שם!" הוא אמר, מכוון בידו לעבר רווח צר בקיר הקרח.
הם מיהרו והציצו פנימה. הכניסה הייתה קטנה, אבל בפנים הם יכלו לראות את הזוהר הקלוש של אור כחול מנצנץ.
"זה חייב להיות זה! מערת הקרח הנסתרת!" קרא פינגווין.
ארנב, תמיד להוט להרפתקה, קפץ פנימה ראשון, ופינגווין נדחס מיד לאחר מכן. ברגע שנכנסו, הם נדהמו. קירות המערה נצצו בגבישים קפואים שנצנצו כמו כוכבים, והרצפה הייתה מכוסה בקרח חלק דמוי זכוכית שהחזיר את האור.
"וואו," לחש ארנב. "זה כאילו אנחנו בתוך פתית שלג ענק!"
כשהם נכנסו עמוק יותר לתוך המערה, הם גילו משהו אפילו יותר מדהים – במרכז המערה היה אגם קפוא. ובאמצע האגם היה פסל קרח עתיק וזוהר בצורת לוויתן ענק.
"מה אתה חושב שזה?" שאל ארנב, עיניים פעורות בפליאה.
פינגווין השתכשך קרוב יותר לשפת האגם. "אני חושב שזה אוצר מלפני זמן רב! אולי סוד שהותירו אחריהם יצורי הקרח הקדומים".
לפתע נשמע רעם, והקרח מתחת לרגליהם החל לרעוד. עיניו של ארנב התרחבו מדאגה. "אה, פינגווין, אני חושב שהמערה אולי מתעוררת!"
לפני שהם הספיקו לדאוג יותר מדי, הרצפה הקפואה מתחתם זזה ויצרה מעין מגלשה עדינה שנשאה אותם לכיוון היציאה. בצווחות של עונג, פינגווין וארנב החליקו יחד במורד הקרח, מסתובבים ומסתובבים כאילו היו במגלשת שלג פראית!
כשהגיעו לכניסה למערה, הרעש פסק, והחברים נפלו אל השלג הרך, צוחקים בנשימה עצורה. הם הביטו לאחור אל הכניסה למערה, שכעת נראתה שוב שלווה.

"טוב," אמר פינגווין, עצר את נשימתו, "זו הייתה הרפתקה!"
ארנב צחקק, מנער את השלג מפרוותו. "זה בטוח היה! מצאנו את מערת הקרח החבויה ואפילו זכינו לגלוש במגלשת קרח מיוחדת בסוף!"
כשהשמש החלה לשקוע, והטילה זוהר ורוד וכתום על הנוף הקפוא, פינגווין וארנב חזרו הביתה, מרגישים גאים בגילוי שלהם ומודים על עוד הרפתקה מדהימה ביחד.
"בפעם הבאה," אמר ארנב בחיוך, "אולי נמצא הר נסתר!"
פינגווין צחקק. "כל עוד אנחנו ביחד, ארנב, אני מוכן לכל הרפתקה!"
וכך, שני החברים הכי טובים דילגו וקיפצו חזרה הביתה, חולמים על מה תביא איתה ההרפתקה הבאה.