פינגווין הלך לאורך הים הקפוא, מרגיש חם ומוטרד. לפתע, הוא ראה את חברו הארנב קופץ לעברו.
"היי, פינגווין! מה קורה?" שאל ארנב.
"אני מרגיש כל כך חם," ענה פינגווין. "הלוואי ויכולתי למצוא משהו מגניב לאכול."
"נו, מה עם קצת גלידה?" ארנב הציע.
"גלידה? איפה נוכל למצוא גלידה כאן?" שאל פינגווין, מופתע.
"אני מכיר בדיוק את המקום!" קרא ארנב וקפץ בהתרגשות. "עקוב אחריי!"
ארנב הוביל את פינגווין דרך היער המכוסה שלג עד שהגיעו לחנות גלידה קטנה. החנות נוהלה על ידי כלב ים ידידותי שקיבל אותם בחום.
"מה אני יכול להביא לשניכם היום?" שאל כלב הים.
"אפשר לקבל שתי כדורים מהגלידה הכי טובה שלך, בבקשה?" שאל ארנב.
"מיד מגיע!" ענה כלב הים, גרף שתי מנות גלידה נדיבות לקערות והושיט אותן לפינגווין וארנב.
פינגווין וארנב טעמו בשקיקה את הגלידה שלהם, ופניהם אורו בשמחה. הגלידה הייתה קרה, מתוקה וטעימה. הם כל כך נהנו עד שהחליטו להזמין מנה נוספת.
כשהם ישבו מחוץ לחנות הגלידה, ליקקו את הגלידה שלהם ופטפטו, הבין פינגווין שהוא אסיר תודה על ההצעה של חברו ארנב. הוא מעולם לא טעם דבר כזה לפני כן, וזה היה שינוי מרענן מהדגים הרגילים שאכל.
"תודה שלקחת אותי לכאן, ארנב," אמר פינגווין, קורן מאושר.
"בכל עת, ידידי," השיב ארנב וחייך בחום.
מאותו יום ואילך, פינגווין וארנב הפכו למסורת לבקר בחנות הגלידות בכל קיץ. הם נהנו מהגלידה שלהם ומחברתו של זה, אסירי תודה על הידידות הבלתי צפויה שפרחה ביניהם.