עלילותיהם של הפינגווין והארנב – תחרות שחיה

זה היה יום בהיר ושטוף שמש בעולם הקפוא שבו חיו הפינגווין והארנב. החברים התרווחו ליד הים הקפוא ותהו איך הם יכולים להפיק את המרב מהיום.
פינגווין, עם נוצותיו החלקות, פנה אל ארנב ואמר, "היי, ארנב! מה דעתך לעשות תחרות שחייה? נראה מי יכול לשחות הכי רחוק במים הקפואים!"
ארנב, שאהב לנסות דברים חדשים, הסכים בקפיצה ובקול עליז, "בטח, פינגווין! בוא נעשה את זה!"
הם קיפצו אל שפת הים הקפוא, שם נפגש הקרח עם המים הצוננים. פינגווין לקח נשימה עמוקה וצלל לתוך המים הקפואים, שוחה בתנועות חזקות. ארנב, בהיותו קפצן חכם, נשאר על הקרח וצפה בהתקדמותו של פינגווין.
פינגווין שחה בחן ובמהירות, נוצותיו השחורות והלבנות מנצנצות כשהוא החליק במים. ארנב הריע מהצד ומחא כפיים בהתלהבות.
כשהפינגווין הגיע לקו הסיום המיועד, הוא הגיח מהמים, מנער טיפות במבט מנצח. "תנצח את זה, ארנב!" אמר הפינגווין.
ארנב קפץ אל קצה המים, מהרהר לרגע. "טוב, אני לא יודע לשחות, אבל יש לי כישרון מיוחד משלי!" ארנב לקח נשימה עמוקה וביצע סדרה מדהימה של סלטות והיפוכים, דילג על פני השטח הקפוא במהירות מפתיעה.
פינגווין צפה בפליאה איך ארנב משלים את תרגילי האקרובטיקה שלו, וסיים עם נחיתה מושלמת ליד שפת המים.
"וואו, ארנב! זה היה מדהים!" קרא פינגווין, מתרשם באמת.
ארנב חייך. "תראה, לשנינו יש את הכישרונות הייחודיים שלנו! לשחות או לקפוץ, שנינו מנצחים!"
הם צחקו יחד, והבינו שההבדלים ביניהם הפכו את הידידות שלהם למיוחדת עוד יותר. כשהשמש החלה לשקוע, והטילה אור בגוון ורוד יפהפה על פני הנוף הקפוא, פינגווין וארנב החליטו שהחלק הכי טוב ביום שלהם הוא לא התחרות אלא הכיף שהיה להם לחלוק את כישרונותיהם ולעודד זה את זה.
וכך, מתחת לשמי אנטארקטיקה הצבעוניים, החברים המשיכו ליהנות מהיום שלהם, אסירי תודה על השמחה שנבעה מאימוץ היכולות הייחודיות זה של זה.