ביום קיצי בקוטב הדרומי, ישב לו פינגווין על קרחון והתבונן אל עבר הנוף.
פתאום הבחין במשהו מוזר. הוא ראה עקבות קטנות ומשונות בשלג.
הוא החליט לעקוב אחרי העקבות. לבסוף הגיע לקצה הקרחון ושם ראה אותו.
פינגווין היה מבולבל. הוא מעולם לא ראה יצור כל כך קטן ורך כמו הארנב. הוא נחשב בעצמו ליצור קטן בים הקפוא שהוא חי בו. אבל היום, פינגווין ישב על הקרח בקצה הים והתבונן ביצור הקטן החדש שעמד לידו..
"היי," אמר הארנב, "מה קורה?"
"אה, היי," ענה פינגווין בקול לא בטוח. "אני לא מכיר יצורים כאלה כמוך. מאיפה אתה?"
"אני ארנב," ענה הארנב. "אני גר ביער המושלג בקצה העולם הזה. ואתה?"
"אני פינגווין," ענה פינגווין. "אני גר כאן בים הקפוא בקצה השני של העולם".
"זה מעניין," אמר הארנב. "לא פגשתי פינגווינים עד עכשיו. אבל הם נראים כל כך טוב עם החולצות האלה שלהם".
"תודה," ענה פינגווין. "מה עם השיער שלך? הוא נראה רך ומפנק".
"זה לא שיער," ארנב צחק. "זו פרווה. והיא אכן רכה ומפנקת. זה הדבר הכי חשוב לי בעולם".
"זה נראה נהדר," פינגווין גלגל את עיניו. "במיוחד כשכל כך קר כאן בחוץ."
"כן, יש מקומות שאני לא יכול להיות בהם בגלל החום," אמר ארנב וגלגל את עיניו.
שניהם חייכו.
מאותו רגע, פינגווין וארנב הפכו לחברים טובים. הם ביקרו זה את זה לעתים קרובות ולמדו דברים חדשים זה על עולמם של זה. הם נהנו מההבדלים ביניהם והבינו שזה לא משנה מאיפה הם באו, אלא איך הם מתייחסים אחד לשני.
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
