עלילות הפינגווין והארנב – היום שבו גילו את המספרים

הבוקר התחיל רגיל לגמרי.
הפינגווין ערבב צבעים לציור חדש, והארנב ניסה לבנות מגדל קוביות שיגיע כמעט עד השמש.
אבל רגע לפני שהצליח, המגדל קרס בקול רך של קוביות מתגלגלות על הרצפה.
"נו באמת!" נאנח הארנב.
"מה קרה?" שאל הפינגווין, מנגב טיפה של צבע מהמקור.
"המגדל נפל לי אחרי כמה קוביות", ענה הארנב בקול מיואש.
" כמה קוביות הצלחת לשים לפני שהמגדל קרס?" שאל הפינגווין
"לא יודע," ענה הארנב. "לא ספרתי."
"אם היית יודע כמה היו שם," אמר הפינגווין, "אולי היית מצליח לבנות גבוה יותר."
הארנב פקח עין אחת, סקרן פתאום.
"לספור?" שאל. "אתה מדבר על מספרים? כמו אלה שעל לוח השעון? או אלה שמופיעים כשאנחנו מחכים לעוגיות בתנור?"
"לא רק!" חייך הפינגווין. "נראה לי שהם בכל מקום – פשוט צריך לדעת לגלות אותם."
וככה, בלי לתכנן, התחיל מסע קטן בבית.
כמה צעדים יש מהחלון עד לשולחן?
כמה צעצועים נשארו בקופסה אחרי המשחק של אתמול?
וכמה טיפות מים נוזלות מהברז עד שאחד מהם מספיק לסגור אותו בזמן?
הם גילו שהמספרים עוזרים להבין את העולם.
פתאום הכל קיבל קצב: צעדים, נקישות, תנועות.
הארנב חייך.
"זה כמו שיר בלי מילים. כל פעם שאני סופר – אני שומע קצב חדש."
"זה כאילו לכל דבר בעולם יש קצב" הוסיף הפינגווין.
כשנמאס להם מהבית, יצאו החוצה.
בדרכם החוצה הם עברו ליד המחסן הישן מאחורי הסדנה.
שם מצאו כמה לוחות עץ ישנים, מאובקים, שעליהם חריצים וסימנים.
"מה זה?" שאל הארנב.
"נראה שמישהו פעם סימן פה סדר… אולי כדי ללמוד, אולי כדי לזכור," השיב הפינגווין.
הם ניגבו את האבק, הוסיפו קווים ועיגולים חדשים, והתחילו לשחק:
אחת ליד שתיים, שתיים ליד שלוש – כמו צעדים בשביל חדש.
אחרי כמה דקות כבר היה להם סט שלם של לוחות עץ ועליהם חרוטים סימונים.
"אתה יודע מה?" אמר הארנב, מביט בסימנים הזעירים.
"אלה יהיו המספרים שלנו! בעזרתם נוכל לכתוב את כל מה שאנחנו סופרים – צעדים, קוביות, אפילו פרפרים!"
הפינגווין חייך. "ולכל מספר יהיה סיפור קטן משלו. נראה לי שזו הדרך הכי כיפית ללמוד."
הפינגווין והארנב לקחו את הלוחות החדשים החוצה לגינה.
בגינה ספרו שני פרפרים חולפים, ארבעה עננים, וחמש חלוקי נחל נוצצים.
"אני חושב שהמספרים לא שייכים רק ללוחות או למחברות," אמר הארנב.
"נכון," חייך הפינגווין. "הם פשוט הדרך שלנו להבין איך הכל מתחבר."
"עכשיו אנחנו יודעים איך המספרים נראים באמת," אמר הארנב בגאווה.
"וגם איך להשתמש בהם," הוסיף הפינגווין. "כדי לבנות, לספור, או פשוט להבין את היום שלנו קצת יותר טוב."
בערב, לפני השינה, הם ספרו יחד כמה צעדים מהשולחן אל המיטה.
לא כדי לוודא, אלא כדי לזכור איך הרגיש היום שבו המספרים התחילו לדבר איתם בשפה של משחק.

לכרטיסיות המספרים שלנו ==>