עלילות הפינגווין והארנב – לשחק כמו שצריך

בוקר אחד הפינגווין קם עם תחושה ברורה.
היום – הכול יהיה כמו שצריך.
לא “בערך”.
לא “נסתדר”.
כמו שצריך באמת.
הוא הוציא את המשחקים, אחד אחד, וסידר אותם לידו.
הקוביות לפי גודל.
החלקים לפי צבע.
הגלגלים – כולם מסתובבים חלק, בלי רעש מיותר.
“ככה יותר נעים,” הוא אמר לעצמו.
“ככה יודעים שמשחקים נכון.”
הארנב הגיע, התיישב לידו, והסתכל רגע.
“יפה,” הוא אמר. “מאוד מסודר.”
הפינגווין חייך בסיפוק.
“אז איך משחקים?” שאל הארנב.
“יש דרך,” אמר הפינגווין. “פשוט עושים אותה.”
________________________________________
הם התחילו.
הפינגווין הראה.
כאן מניחים.
כאן מסובבים.
כאן לא נוגעים.
הארנב ניסה לעקוב.
הוא הצליח קצת.
אבל אז היד שלו סטתה טיפה הצידה.
קובייה לא נחתה בדיוק איפה שצריך.
“לא, לא,” אמר הפינגווין מיד.
“זה צריך להיות ישר.”
“אבל זה עומד גם ככה,” אמר הארנב.
“כן, אבל לא כמו שצריך.”
________________________________________
אחרי כמה דקות הארנב התחיל לזוז בכיסא.
הוא לקח חלק אחד ושם אותו הפוך.
לקח חלק אחר וחיבר אליו משהו שלא היה “אמור” להיות שם.
הפינגווין עצר הכול.
“ככה זה לא עובד.”
“אבל זה עובד לי,” אמר הארנב.
“זה לא המשחק,” אמר הפינגווין, קצת נוקשה עכשיו.
הארנב שתק רגע.
ואז חייך.
________________________________________
“אפשר לשאול משהו?” אמר הארנב.
“כשאתה משחק משחק חדש – אתה קורא קודם את ההוראות?”
“ברור,” אמר הפינגווין. “אחרת איך יודעים מה לעשות?”
“ואם אחרי שקראת,” המשיך הארנב,
“אתה מגלה דרך אחרת, שלא כתובה שם – זה מפסיק להיות משחק?”
הפינגווין שתק רגע.
“לא,” הוא אמר לבסוף. “זה פשוט… משחק קצת שונה.”
הארנב חייך.
“אז אולי זה כל הסיפור.”
________________________________________
הפינגווין לא ענה.
הוא לא אהב את הרעיון.
אבל הוא גם לא הצליח להוציא אותו מהראש.
הארנב המשיך לשחק.
פעם בנה משהו שמתנדנד קצת.
פעם יצר מסלול שלא היה ברור לאן הוא הולך.
פעם סידר הכול יפה – ואז ערבב שוב.
לפעמים זה הצליח.
לפעמים זה קרס.
והארנב תמיד צחק – כי בשניהם היה משחק.
________________________________________
בסוף הארנב פנה אליו.
“רוצה לנסות משהו? רק רגע. בלי לתקן.”
“רק רגע אחד?” שאל הפינגווין.
“רק אחד.”
הפינגווין הנהן.
הארנב הזיז חלק קטן.
לא הרבה.
רק מספיק כדי שזה לא יהיה סימטרי לגמרי. אפילו קצת עקום ומתנדנד.
וממש לא לפי הסדר הנכון.
הפינגווין עצר לרגע.
זה לא היה מה שתכנן לעשות.
אבל זה סיקרן אותו.
הוא הזיז עוד חלק.
ואז עוד אחד.
המשחק נראה אחרת.
לא פחות טוב.
פשוט… אחר.
________________________________________
הם שיחקו ככה זמן מה.
בלי דרך אחת.
בלי יעד ברור.
בסוף הפינגווין אמר בשקט:
“זה מרגיש קצת מוזר.”
“כן,” אמר הארנב. “וגם קצת מעניין.”
הפינגווין חייך.
“אולי לא כל דבר צריך להיות בדיוק כמו שצריך,” הוא אמר.
“אולי לפעמים צריך להיות… כמו שלא חשבנו.”
הארנב הנהן.
“בדיוק.”
________________________________________
בסוף היום המשחקים חזרו למקום.
לא בדיוק כמו בבוקר.
אבל גם לא מבולגן.
והפינגווין הבין:
שאפשר לשחק “כמו שצריך”,
ואפשר לשחק אחרת. קצת פחות "נכון" וקצת יותר עם דמיון.
והמשחק עדיין נשאר משחק.